.

מסוף המאה ועשרים ועד היום

בשנות התשעים של המאה העשרים חל שינוי באורח החיים שגרר ריבוי תביעות ייצוגיות.
נוצרו חברות ענק רבות, אופי הצרכנות השתנה, וחל שינוי במבנה ואופי ההתנהלות של חברות ומוסדות רבים. הצורך ב תביעה ייצוגית שתייצג קבוצה גדולה של בעלי אינטרס משותף כנגד חברות הענק והמוסדות גבר, ובפרט הצורך בתביעה ייצוגית כאשר כל פרט מהקבוצה מקבל סעד (פיצוי) קטן יחסית - כזה שכשלעצמו לא היה מצדיק ניהול תובענה בנפרד, אך כחלק מתביעה ייצוגית הוא צובר כח מספיק על מנת לזכות בתביעה גם בשמו וגם בשם כל חבר אחר בקבוצה.
תביעות ייצוגיות עד 2006 המשיכו להתנהל בכח סעיף 29 בתקנות סדר הדין האזרחי. למרות קיום התקנה מצד אחד והלכת פרניקשה שהדריכה את השופטים ובתי המשפט לגבי סמכויותיהם בנושאי התביעות הייצוגיות. גם בשנת 2005 עדיין התגלעו מחלוקות בקרב שופטי בית המשפט העליון לגבי מהם הדברים אותם ניתן לנהל כתביעה ייצוגית – ומה לא .
במאה העשרים ואחת חלה תזוזה לכיוון אי אישור תביעות כ"תביעה ייצוגית" מכיוון שנעשה שימוש הולך וגדל בכלי זה למטרות הפחדה וסחיטה כנגד גופים גדולים.

חוק תובענות ייצוגיות

לאחר שהיה ברור שקיים צורך צרכני ואזרחי בחוק שיסדר את כל הנושאים הקשורים לתביעה ייצוגית, נחקק בכנסת במרץ 2006 חוק כזה – "חוק תובענות ייצוגית" המסדיר ומאפשר הגשת תביעות ייצוגיות במגוון נושאים:
•    ענייני צרכנות, בנקאות וביטוח – כל עניין שבין הפרט לנק או החברה המבטחת או החברה הצרכנית – גם כאשר הם אינם קשורים בינהם בעסקה
•    הגבלים עסקיים וניירות ערך - על פי חוקי ההגבלים העסקיים וחוק השקעות משותפות בנאמנות
•    מפגעים סביבתיים – על פי החוק למניעת מפגעים סביבתיים, כנגד הגורם הפוגע בסביבה
•    מסים שנגבו שלא כדין – תביעות נגד רשויות מקומיות ורשויות המדינה
•    שיוויון – עניינים הקשורים בשיוויון בין אנשים, על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, או לפי חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים).
•    עניינים שבסמכות בתי הדין לעבודה – כגון תביעות כנגד מעביד בשם קבוצת עובדים אצל אותו המעביד
מטרת החוק היא לקבוע כללים אחידים להגשת וניהול תובענות ייצוגיות וקידום מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת דין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין וניהול יעיל הוגן וממצה של תביעות.